פיתול אנדווסקולרי וגזירה כירורגית הן שתי שיטות נפוצות לטיפול במפרצת מוחית בלתי נקרעת. גזירה נוירוכירורגית ופיתול אנדווסקולרי הן שתי אפשרויות הטיפול העיקריות למפרצת תוך גולגולתית שנקרעה. לשני ההליכים יש יתרונות וחסרונות, ובחירת הטיפול תלויה בגורמים שונים כמו גודל המפרצת, מיקום, גיל המטופל, מצבו הבריאותי ומומחיות הצוות הרפואי.
סלילת אנדוסקולרית היא הליך זעיר פולשני הכולל החדרת צנתר דרך חתך קטן והשחלתו עד לאתר המפרצת. ברגע שהוא במקום, מוחדר סליל כדי לארוז את המפרצת ולמנוע את זרימת הדם. אחד היתרונות העיקריים של סליל אנדווסקולרי הוא שהוא פחות פולשני מאשר גזירה כירורגית. המשמעות היא שהמטופלים בדרך כלל חווים פחות כאב וזמן החלמה מהיר יותר. בנוסף, מכיוון שאין צורך בקריניוטומיה (פתיחה כירורגית של הגולגולת), קיים סיכון מופחת לזיהום וסיבוכים אחרים הקשורים לניתוח. הסליל מקדם קרישת דם ואוטם את המפרצת. ההליך מבוצע בהרדמה מקומית ואורך כשעה. חולים משתחררים בדרך כלל מבית החולים למחרת.
גזירה כירורגית כוללת פתיחת הגולגולת והנחת אטב על צוואר המפרצת כדי למנוע זרימת דם נוספת. אמנם הליך זה פולשני יותר מסלילת אנדווסקולרית.
גזירה נוירוכירורגית כרוכה בניתוח פתוח כדי לגשת למפרצת ולחתום אותה כדי למנוע זרימת דם ולהימנע מקרע. הליך זה דורש קרניוטומיה, הכוללת הסרת חלק מהגולגולת כדי לגשת למפרצת. הגזירה מתבצעת תחת מיקרוסקופ כדי למנוע כל נזק לרקמת המוח שמסביב. ההליך מבוצע בהרדמה כללית ויכול להימשך מספר שעות. מטופלים דורשים בדרך כלל אשפוז של מספר ימים לאחר הניתוח.
סלילת אנדוסקולרית מתאימה למטופלים שאינם מועמדים טובים לניתוח פתוח, כגון בעלי גיל מתקדם או מצבים בריאותיים אחרים שהופכים אותם למועמדים בסיכון גבוה לניתוח. ל-coiling יש סיכון נמוך יותר לסיבוכים ושיעור תמותה נמוך יותר בהשוואה לגזירה. עם זאת, עמידות הסלסול עדיין נחקרת, וקיים סיכון של נדידת הסליל או פריצת מפרצת שוב.
לסיכום, גם גזירה נוירוכירורגית וגם סליל אנדווסקולרי הם אפשרויות טיפול יעילות למפרצת תוך גולגולתית שנקרעה. ההחלטה באיזה הליך לבחור תלויה במספר גורמים, וצריכה להתקבל על ידי צוות של נוירוכירורגים מנוסים ונוירורדיולוגים התערבותיים הפועלים בשיתוף פעולה הדוק. בסופו של דבר, המטרה היא לספק את התוצאה הטובה ביותר למטופל, עם מינימום סיכונים וסיבוכים