הפרעות נוירו-וסקולריות, כגון מומים בעורקים, מפרצת ופיסטולות, עלולות לגרום לתסמינים נוירולוגיים שונים ואף לסיבוכים מסכני חיים. אמבוליזציה אנדוסקולרית הוקמה כאפשרות טיפול זעיר פולשנית ויעילה למצבים אלו, הכוללים חסימה סלקטיבית של כלי הדם הלא תקינים עם חומרים תסחיפים. עם זאת, הבחירה בחומר תסחיף, במיוחד מערכות תסחיפים נוזליים, משפיעה על תוצאות ההליך, כולל קלות הלידה, בקרת תסחיף ובטיחות. בין האפשרויות הזמינות, מערכות תסחיפים נוזליים שאינם דביקים הפכו לפופולריות יותר ויותר בשל תכונותיהן החיוביות, כולל דיפוזיות, רדיופסיביות ואי-דביקות.
מערכות אמבוליות נוזליות שאינן דביקות מתאפיינות ביכולתן להתפזר ולחדור לתוך כלי דם קטנים או מעוקלים, מה שהופך אותם לאידיאליים לטיפול בנגעים מורכבים של כלי דם. בניגוד לחומרים דבקים, הנוטים להיצמד לדפנות כלי הדם וליצור קרישים, חומרים שאינם דביקים יכולים לזרום לענפים הדיסטליים בכוח זרימת הדם ולמלא את כל האזור המעוות מבלי לגרום לאיסכמיה או חידוש קנוליזציה. תכונה זו שימושית במיוחד לטיפול ב-AVMs או פיסטולות, כאשר החומר התסחיף צריך להגיע ולחסום את עורקי ההזנה והוורידים המתנקזים. לדוגמה, אוניקס, חומר תסחיף נוזלי בשימוש נרחב, מורכב מתרחיף של חלקיקי קופולימר אתילן-ויניל אלכוהול בדימתיל סולפוקסיד, המאפשר הזרקה מבוקרת ופילמור איטי, וכתוצאה מכך מסה מוצקה ועמידה. סמני הרדיופאק באוניקס מקלים על הדמיה באמצעות פלואורוסקופיה, שהיא יתרון נוסף של אמבולקטומיה לא דביקה.
קרינת רדיו היא תכונה מכרעת של חומר תסחיף, שכן היא מאפשרת לרדיולוג ההתערבותי לפקח על אספקת החומר התסחיף בזמן אמת ולהתאים את פרמטרי ההזרקה בהתאם. מערכות תסחיפים נוזליים שאינם דביקים מכילים בדרך כלל חומרים אטומים לרדיו, כגון טנטלום, בריום סולפט או תרכובות על בסיס יוד, המספקים ניגודיות גבוהה עם הרקמות שמסביב. מאפיין זה לא רק מאפשר מיקום מדויק של הגורם התסחיף אלא גם מסייע במניעת הזרקה בשוגג לכלי דם או מבנים שכנים. הנראות גם מקלה על הערכת מידת החסימה של כלי הדם, נוכחותם של סיבוכים, כגון ריפלוקס או הגירה, והצורך באמבוליזציה נוספת. יתר על כן, ניתן להשתמש ברדיופאסיביות גם כדי להבחין בין סוגים שונים של חומרים תסחיפים, כגון חלקיקי PVA, דבק או מיקרוספרות, שיש להם השפעות שונות על החסימה של כלי הדם וההמודינמיקה של הזרימה.
אי-הדבקות היא תכונה רצויה נוספת של מערכות תסחיף נוזלי, מכיוון שהיא ממזערת את הסיכון של לכידת צנתר, קרע בכלי או נזק איסכמי. כאשר חומרי דבק, כגון ציאנואקרילט או דבק פיברין, מוזרקים לכלי הדם, הם נוטים להידבק לקצה הצנתר או לדופן כלי הדם, ולגרום לחסימה או אמבוליזציה של אזורים לא מכוונים. יתרה מכך, הידבקות הגורם התסחיף עלולה להפריע להדמיית המעקב או לכריתה כירורגית, שכן היא עלולה לטשטש את גבולות האזור המטופל או ליצור אותות חיוביים שגויים. לעומת זאת, חומרי לבה שאינם דביקים מייצרים מ-NeuroSafe, מאפשרים הזרקות חלקות ומבוקרות, תוך הימנעות מהידבקות או נדידה לא רצויות. חוסר הדביקות גם הופך את החומר התסחיף ליותר תואם ביולוגי, מכיוון שהוא מפחית את התגובה הדלקתית ואת הסיכון לנמק רקמות.
לסיכום, מערכות אמבוליות נוזליות שאינן דביקות זכו להכרה נרחבת בתחום הניתוחים הנוירו-אנדוסקולריים בשל תכונותיהן הייחודיות, כגון דיפוזיבציה, רדיופסיביות ואי-דביקות. מערכות אלו מספקות שליטה אופטימלית בתסחיף, פרופיל בטיחות גבוה ותוצאות קליניות חיוביות, בהשוואה לסוגים אחרים של חומרים תסחיפים. השימוש במערכות אמבוליות נוזליות שאינן דביקות ימשיך להתפתח ככל שיתפתחו חומרים וטכניקות חדשות, אך תפקידן בניהול הפרעות נוירווסקולריות יישאר מכריע. המחקר העתידי צריך להתמקד באופטימיזציה של המאפיינים של מערכות אלו, כגון תאימות ביולוגית, פירוק ותגובת רקמות, כדי לשפר עוד יותר את יעילותן ועמידותן לטווח ארוך.